טעויות נפוצות בהזרקה –
חומרי מילוי ובוטוקס נחשבים טיפולים זעיר פולשניים, משמע קלים ומהירים.
אז נכון שאין צורך בסכינים הרדמה או חדר התאוששות, אבל טיפולים זעיר פולשניים, בהגזמה, יכולים להוביל לתוצאות לא רצויות. בכל הקשור לחומרים מילוי, להתחיל לאט עם כמויות מדודות של חומר זו הדרך הנכונה ברוב המכריע של המקרים. פחות זה באמת יותר. הפנים זה לא קציצה בלחמנייה... כדאי לפעמים לוותר על הגדלה בשקל תשעים.
סביב טיפולים אסתטיים מתקיים שיח ער, ולצד כמות המטופלים ההולכת וגדלה קיימת מגמה מקבילה של אנשים המעוניינים לבצע טיפול כלשהו אך חוששים לצאת מטיפול עם חיוך נקניקיה, שפתי ברווז, פני כרית, או פשוט פחות טוב מאשר נכנסו.
והם צודקים.
המציאות המרה, היא שיותר מדי אנשים, מוזרקים בתדירות גבוהה מדי, עם יותר מדי חומר, באזורים לא מתאימים. ״מזריקים מומחים״ צצים כפטריות אחרי הגשם, מלאים בהתלהבות, חמושים בכמה שעות הדרכה שקיבלו באזור תעשיה כלשהו. אם חברה אומרת לך בשנייה שהיא רואה אותך ״אני אוהבת את מילוי השפתיים שעשית״ אז עם כל הצער שבדבר, נפלת קורבן לעבודה גרועה. חומרי מילוי אמורים לרענן את מראה הפנים, לטפל נקודתית בשינויים טבעיים שקורים עם הזמן, אבל אף פעם לא להיות כה בולטים וברורים עד שימשכו תשומת לב לאזור המטופל. פלסטיקאי אחראי לא מושיט ישר יד למזרק (או סכין). דבר ראשון הוא יעריך את הפנים כמכלול וישאל שאלות כלליות לגבי תגובות הסביבה למראה שלך, עייפה, כועסת או עצובה. אולי אפילו יבקשו תמונה שלך מלפני כמה שנים. והכי חשוב, מנתח אחראי לא יהסס להגיד ״לא״, אם הציפייה לקבל את המראה האופייני לדמות ידועה כלשהי פשוט לא תתאים למבנה הפנים שלך.
מהן הטעויות הנפוצות ביותר המובילות למראה ״המוזרק״?
#1 יותר מדי חומר.
הזרקת יתר כללית יוצרת מראה של ״פני כרית״. איך מזהים את זה נקודתית? מילוי יתר בלחיים יכול לגרום לעיניים כמעט להיעלם בחיוך. המבנה של הלחי נהיה מעוות ומתוח יתר על המידה, מה שמחמיר עוד יותר קמטוטים עדינים בזווית העין, וחריצים בין האף לזווית הפה. יותר מדי חומר לשפתיים מעוות ומשנה את היחס ביניהן, שכן השפה העליונה דקה ביחס לתחתונה ומורכבת יותר מבחינה אסתטית, מבחינה תפקודית ניתן להגיע למצב שקשה לסגור לגמרי את הפה ואף לבריחה של נוזלים. התוצאה של מילוי כזה הוא שינוי המידות והיחסים בין היחידות האסתטיות של הפנים, בדרך כלל ליצירת שליש פנים אמצעי גס.
#2 ריכוז חומר מילוי באזור אחד.
כאשר רק מתחילים עם חומרי מילוי, זה נכון להתחיל עם מעט חומר באזור אחד. אבל להמשיך ולהתמקד רק באזור הזה בעתיד זו טעות. הטעות הזו יוצרת מראה מוגזם וברור בצורה לא מידתית. המיקום הנפוץ ביותר לטעות הזו הוא בשפתיים. והעיוות הנפוץ ביותר הוא מחיקה של ״קשת קופידון״ שזה השקע החמוד במרכז השפה עליונה. חמור מזה, חומר מילוי בשפתיים מחזיק הכי פחות זמן מכל מקום אחר בפנים, וגם העין מתרגלת למראה מהר מאוד. כך שזה המקום הנפוץ ביותר להזרקות חוזרות ועליה הדרגתית (יותר או פחות) בכמויות. טעות המובילה לטעות המובילה למראה מעוות שקשה מאוד, אם בכלל, לתקן.
#3 מילוי סדקים במקום חידוש נפח.
השינויים בשומן של הפנים, הן מבחינת הנפח והן מבחינת הפיזור, מדגישים לעיתים קמטוטים וסדקים אחרים בפנים. מילוי אותם קמטוטים וסדקים הוא לא רק קצר רואי ובזבוז של חומר, אלא עשוי לגרום למראה לא טבעי. במבט ראשון, המילוי הזה עשוי להראות בסדר בתמונה, מרחוק. אבל בשיחה ברור מיד שכל התנועה של הפנים משתנה, בזויות האף מופיעות שתי נקניקיות שלא זזות בחיוך או דיבור, השפה העליונה נפרסת ונמתחת לאורך לא טבעי, ובחומרים מסוימים ניתן לראות את החומר דרך העור.
#4 מילוי ללא התייחסות לעודף עור או איכות עור ירודה.
זו כבר טעות שעשויה לקרות גם למנתח מיומן, ומטופלת זהירה. מילוי יסודי וזהיר יכול לשפר מראה בצעדים קטנים, ולתת שיפור זהיר וניכר. עד כדי כך שלאחר כמה שנים העיניים של המטופלת והמטפל ״התרגלו״ למראה. אבל... אם לא תהיה התייחסות לעודף העור או איכותו, יתקבל מראה מלאכותי בו הנפח הושלם בצורה זהירה אבל העור עצמו מסגיר את הגיל. מתקבל משהו הדומה לריטוש תמונה של בחורה צעירה. אולי לא מפתיע, אבל מראה כזה גורר התנגדות גבוהה יותר מפני הסביבה, משום שהוא מקצין את הפער בין המבנה (הנפח) הצעיר לבין המעטפת (העור) הפגוע.
סיכום
הטעויות שמנינו יכולות לקרות לכולם, וכירורג פלסטי ישר ידע להסביר ולכוון אותך עם דוגמאות אמת להצלחות וכישלונות שלו עצמו. השיחה המקדימה לפני הטיפול ותהליך ההסכמה מדעת הם חלק בלתי נפרד מייעוץ לפני טיפול. אם במהלך ההסבר משהו לא הגיוני, זה 99.9999999% בעיה בהסבר ואסור בשום אופן להתקדם לטיפול. לא כל מי שמחזיק מזרק יודע מה הוא עושה, וכדאי שמי שעושה את זה ידע איך לתקן או לתמוך, גם אם זה אומר לקחת לניתוח.. כי לפעמים המזרק פשוט לא מספיק.
