הוצאת שתלים ועיצוב השד

הוצאת שתלי סיליקון היא אחת ההחלטות המשמעותיות ביותר שמטופלת יכולה לקבל בתחום כירורגיית השד. מסיבות קליניות, אסתטיות או אישיות, יותר ויותר נשים בוחרות להוציא שתלים — ולא בהכרח להחליפם. האתגר הניתוחי טמון בכך שהוצאת שתל פשוטה, ללא טיפול בשרוול הרקמה שנוצר סביבו, מותירה לרוב שד רחב, שטוח ומעונב שקשה לשחזרו בשלב מאוחר יותר.

מה קורה לשד לאחר הוצאת שתל?

השתל יוצר לאורך שנות השימוש בו הרחבה של רקמות השד ומעטפת העור. בהוצאה בלתי מתוכננת, הרקמה הנותרת לרוב מפוזרת לרוחב — במיוחד לכיוון הצידי — וחסרת הגבשושית המרכזית שנוצרה על ידי השתל. תוצאה זו מכונה בספרות המקצועית "שד רחב ושטוח לאחר הוצאת שתל" ומקשה מאוד על כל ניתוח שחזורי עתידי.

הפתרון אינו פשוט: הרקמה הצידית שנדחקה הצידה על ידי השתל אינה "חוזרת למקומה" מעצמה. יש לנייד אותה ניתוחית, לעצבה מחדש ולתמוך בה — כל זאת תוך שמירה על אספקת הדם לעטרה ולעור.

טכניקת BEP — Borenstein Explantation-Pexy

הגישה שפיתחתי יחד עם ד״ר בורנשטיין ופורסמה ב-Plastic and Reconstructive Surgery Global Open (2019) מבוססת על עיקרון של בניית השד מלמטה למעלה תוך ניצול הרקמה שנותרת לאחר הוצאת השתל. בניגוד לגישות מסטופקסי קלאסיות, טכניקת BEP מנצלת את הרקמה הצידית המפוזרת ומנייד אותה למרכז כדי ליצור גבשושית שד בעלת עומק וצורה.

הגישה נועדה להשיג שלושה יעדים במקביל: טיפול נקודתי בקפסולה במידת הצורך, ניוד הרקמה הצידית ועיצובה לגבשושית שד, והפחתת מתח על העור לצלקת מינימלית ותוצאה יציבה לאורך זמן.

הניתוח מבוצע במנח ישיבה תוך כדי הניתוח לשם קביעת מיקום העטרה והצורה הסופית — גישה שמאפשרת תכנון מדויק ותוצאה סימטרית.

קפסולקטומי — האם חובה לכרות את הקפסולה?

קפסולה היא שכבת רקמת צלקת שמתפתחת באופן טבעי סביב כל שתל. ברוב המקרים היא דקה ואינה מחייבת כריתה מלאה. בגישתי, הדגש הוא על טיפול סלקטיבי בקפסולה: שחרור ממוקד, קפסולוטומיה, או כריתה קדמית חלקית באזורים שבהם הקפסולה לוחצת, מצרה את כיס השתל או מעוותת את צורתו.

כריתה מלאה של הקפסולה נשמרת למקרים חריגים ומוגדרים בלבד, ואינה ברירת המחדל. כריתה en bloc שמורה למצבים אונקולוגיים מסוימים, בעיקר כאשר קיים חשד מבוסס או אבחנה של סרטן הקשור לשתלים, לאחר בירור מתאים. ההחלטה מתקבלת בכל מקרה לגופו על פי הממצאים הקליניים וההדמיה.

מי מתאים לניתוח זה?

מועמדות מתאימות הן נשים עם שתלים קיימים המעוניינות בהוצאתם, בין אם עקב קופסית, חשד לקרע, שינויי גיל, שינוי ב-Breast Implant Illness (BII), אי-נוחות, או שינוי העדפה אישית. ניתן לבצע את הניתוח גם כאשר הכוונה היא להחליף שתלים חדשים — בשלב הביניים, ניתן לעצב מחדש את השד ולשקול שתל חדש בגודל ובמיקום מתאים יותר.

הייעוץ המקדים כולל בדיקה קלינית, בדיקת אולטראסאונד לשתלים, והדמיית Crisalix תלת-ממדית לצפייה בתוצאה הצפויה.

Breast Implant Illness — מה יודעים?

Breast Implant Illness (BII) הוא מושג המתאר קבוצת תסמינים שדיווחו עליהם נשים עם שתלים: עייפות, ערפל מחשבתי, כאבי פרקים, ויותר. הקשר הסיבתי בין השתלים לתסמינים אלה אינו מוכח מדעית עד היום, ואין קריטריונים אבחנתיים מוסכמים. עם זאת, נשים רבות מדווחות על שיפור תסמינים לאחר הוצאת השתלים. אני מציג בפני מטופלות את המידע העדכני שבידינו — מבלי לעודד ומבלי לדחות — ומכבד את בחירתן.

מה לצפות לאחר הניתוח?

ההחלמה דומה לזו שלאחר ניתוח הקטנת חזה. רוב המטופלות חוזרות לעבודה משרדית תוך שבוע עד עשרה ימים. הצלקת האורכית משתפרת באופן משמעותי במהלך 12–18 חודשים. הצורה הסופית נקבעת לאחר שלושה עד שישה חודשים, כשהנפיחות שוככת ורקמות השד מתייצבות במיקומן החדש.